פסיכולוגיה משפחתית

התקפי זעם אצל ילדים

התקפי הזעם של הילד אינם מראים כל סימני עצירה. הם מחרישי אוזניים ומאופיינים בצרחות קולניות. כל מה שההורים ובני המשפחה רוצים לעשות בעת התפרצות זו הוא רק לברוח. אך חייבת להיות שיטה טובה יותר. במקום להתבונן על התקפי זעם כעל אסונות, טיפול בהתפרצויות מהווה הזדמנות לחינוך.

הגורמים להתקפי זעם של ילדים

התקפים אלו נעים בין יללות, בכי לצרכות, בעיטות ומכות. הם נפוצים במידה שווה בקרב בנים ובנות, ומתרחשים בדרך כלל בין גילאי שנה עד שלוש. המזג של ילדים משתנה באופן דרמטי. חלק מהילדים עלולים לחוות התקפי זעם קבועים, בעוד שאחרים חווים התקפים לעיתים נדירות בלד. התקפים בודדים הם חלק נורמאלי של ההתפתחות ואין צורך להתייחס אליהם כאל משהו שלילי. בניגוד למבוגרים, ילדים, בגילאים מסוימים, אינם צריכים, או אינם יכולים, להפגין עכבות או שליטה עצמית.

מספר גורמים בסיסיים להתקפי זעם מוכרים בקרב הורים בכל מקום: הילד מבקש תשומת לב או שהוא עייף, רעב או חש שלא בנוח. בנוסף, ההתקפים מהווים לעיתים קרובות תוצאת תסכול של הילד מהעולם. הוא אינו מסוגל לקבל משהו שהוא רוצה. תסכול הוא חלק בלתי נמנע מהחיים, אך דרך ההתמודדות עימו, וההכרה בו, הם החשובים.

התפרצויות זעם שכיחות במהלך השנה השניה לחיים, תקופה בה הילדים רוכשים שפה. פעוטות בדרך כלל מבינים יותר מכפי שהם מסוגלים להביע. אך חוסר היכולת שלהם לתקשר את צרכיהם, מהווה חוויה מתסכלת אשר עלולה לעורר התקף זעם. ככל שכישורי השפה משתפרים, כך נוטות ההתפרצויות לדעוך.

ילדים מתמודדים אף עם הצורך ההולך וגובר שלהם בעצמאות. הם מבקשים להשיג תחושת עצמאות ושליטה על סביבתם, למעלה מהמידה עימה הם מסוגלים להתמודד. היבט זה יוצר מצב של מאבקי כוח, במהלכם הילד חושב שהוא יכול לעשות משהו בעצמו, או שהוא סבור כי אם הוא רוצה משהו, הוא חייב לקבל אותו. כאשר ילדים מגלים שאינם מסוגלים לעשות הכל או לקבל כל מה שהם רוצים, השלב הבא הוא בדרך כלל התקף זעם.

טיפול בהתקפי זעם

כשההתקפים מתרחשים לעיתים קרובות, לטווח הארוך ואינם שוככים, יש להתייעץ עם הרופא, שיאבחן את הילד לשלילת גורמים פיסיים רפואיים, ואם לא נמצאה סיבה רפואית, הוא יפנה את הילד אל מומחה בתחום בריאות הנפש.

על פי חומרת התסמינים ומשך התקפי הזעם, לעיתים יקבע טיפול תרופתי, המהווה חלק מהדרך לפתרון המצב. התרופות הפסיכיאטריות נקבעות באופן אישי על פי גיל הילד, חומרת התסמינים ומצבו הבריאותי. בשל תופעות הלוואי הלא נעימות שלהן, פסיכיאטרים רבים מבקשים לטפל קודם בגישות שונות כגון טיפול התנהגותי, טיפול פסיכולוגי או טיפול משפחתי.

לעיתים מתגלה כי מספר שיחות עם הילד, הקשבה וגילויי אמפתיה, מייתרים את הצורך בנטילת תרופות והמצב משתפר. הטיפול האופטימאלי משלב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי. הטיפול הפסיכולוגי מעניק לילד ולהוריו כלים מעשיים להתמודדות עם התקפי הזעם, ידע כיצד לנטרל אותם או לפחות לקצר ולהפחית את עוצמתם.

 

מאמרים נוספים:

איך מזהים אלימות בגן ילדים – משרד החינוך

כעס והתנהגות אגרסיבית – אוניברסיטת קיימברידג' ניו יורק